כאן מדמיינים בכיף
רונה (רונית) שחר
נעים מאוד, שמי רונית אבל כמעט כולם קוראים לי רונה. בין היתר, אני אמא ל-3, גרפיקאית, יוצרת ומלווה ילדים וילדות בתהליכי יצירה. גרה בקיבוץ בגליל המערבי יחד עם משפחתי וכמות מוגזמת של חתולים. בוגרת ויצ"ו חיפה בעיצוב גרפי.
לאחר למעלה מעשור של עבודה בתחום העיצוב הגרפי, הרגשתי שיש דרך אחרת שמחכה לי. ב-2019 החלטתי לעזוב את עולם הגרפיקה ולהגשים חלום - להקים מרחב יצירה לילדים ולילדות שכמוני אוהבים לחלום, לדמיין וליצור.
ההתבוננות בילדים/ות ובמשחקם לאורך השנים החזירה אותי, כל פעם מחדש, אל אותה מסקנה - התהליכים הכי מספקים קורים כשכל אחד מהילדים/ות בוחרים לעצמם תעסוקה באופן עצמאי ומקבלים את הלגיטימציה, את הכלים ואת המרחב לעסוק בה, באופן החופשי ביותר. ה"מנוע" שמאחורי התהליך הוא דמיונם של הילדים, הצורך הפנימי להתחבר לתהליך פיזי ונפשי מסויים כפי שהם/ן זקוקים לו כרגע. כתוצאה מכך, כפי שאני רואה זאת מהצד, הם חווים תחושות של סיפוק, מסוגלות, הנאה ריגשית וגם פיסית, תחושת אמון בעצמם וביכולותיהם ועוד ועוד... חדר היצירה הפך למקום בו הדמיון יכול להפוך למציאות.
בראשית 2025 ולאחר 5 שנים של נדודים הגעתי אל המסקנה הבלתי-נמנעת עבורי, שאין כמו בבית! "עם התה, והלימון והספרים הישנים", ובמקרה שלי גם עם חדר בתוך הבית שאותו הסבתי לחדר יצירה, בו אני עובדת עם קבוצות קטנות של עד 3 יוצרות/ים כמו גם במפגשים פרטניים.
אני אכן מאוד אוהבת להיות בבית ומרגישה שהוא המקום האישי שלי להתבטא, בו ודרכו. חדר היצירה השתלב בתוכו בצורה מאוד טבעית, ומדי יום בשעות אחר-הצהריים הבית שלנו מתמלא באור ובתום שהילדים והילדות מביאים איתם.
כיוצרת בעצמי אני מאוד מתחברת לתחושות הסיפוק והחיות שעולם היצירה מביא איתו, ומרגישה שותפה מלאה לדרך בהגשמת החלום היצירתי של כל ילדה וילד שמגיעים אל החדר. אני יכולה מאוד להתחבר לתחושות ההנאה וההתרגשות, כמו גם לתחושות של תסכול או אכזבה. כצופה מהצד אני "רושמת" לפני את כל המהלכים המיוחדים שראיתי כל ילד/ה עושים בדרך: איך הצליחו להתגבר על-אף שהתקשו, איך יצאו מתקיעות בעזרת רעיון חדש, איך גילו בעצמם יכולות שלא הכירו קודם או שכללו יכולות קיימות על-ידי תרגול, איך התמידו בהעתקה של ציור מדף לדף ועוד ועוד... את כל אלו אני משקפת לילדים במהלך המפגש ובעיקר בסופו. אני משתפת בתצפיות שלי וברגעים היפים שראיתי באופן שמתמקד בתהליך ולא בכישרון מולד או בתוצאה הסופית, במטרה לפתח תבנית חשיבה מתפתחת, חוסן נפשי, מוטיבציה פנימית והנאה מאתגרים*.
בשעות הבוקר אני עוסקת ביצירה ובגינון, ובימים אלו אני מפתחת תוכנית להכשרת מדריכות שמטרתה לאפשר לנשים יצירתיות המעוניינות באורח-חיים נינוח ומשפחתי יותר לפתוח בעצמן חדר יצירה, בו יוכלו לעבוד בתחום יצירתי, מספק ומצמיח מתוך הנוחות של ביתן.
* עוד על "שבח מעודד צמיחה" על-פי פרופ' קרול דווק ( Dweck) אפשר לקרוא כאן.
ב-2019 הקמתי את מרחב היצירה הראשון שלי, שפעל מתוך מבנה קיבוצי קטן יחסית ובו עבדתי עם קבוצות קטנות של ילדים וילדות. לאחר כשנתיים עברתי למרחב קהילתי רחב-ידיים והתנסיתי בעבודה עם קבוצות גדולות, כמו גם בחיזוק הקשר עם הקהילה דרך יצירה ומיחזור.
העבודה בשני המרחבים היתה מאוד שונה - גם בגודל, גם במהות. למדתי את התחום בעיקר מתוך ניסוי וטעיה, כיוונון מתמשך, קורסים והעשרות, אך בעיקר זכיתי במורים ובמורות הכי טובים בעולם - הילדים עצמם. הם היו שם איתי מההתחלה, "התגלגלו" יחד איתי במסע מחדר יצירה אחד אל השני ולבסוף גם אל השלישי, המשיכו להגיע ולמלא את המרחבים בצחוק ובגואש.
בתוך החדר מחכות לילדים העבודות, כמו גם מגוון רחב מאוד של חומרי יצירה מגוונים ושונים. לצד החומרים הממוחזרים והמוכרים כמו גלילי קרטון, קפסולות קפה וכן הלאה, קיים גם ציוד מקצועי: צבעי עיפרון ומים, צבעי אקריליק בשפופרות וגם בטושים, ספרי הדרכה בנושאים שונים, חימר ועוד. יש גם חפצים משומשים שונים, מדבקות במגוון סוגים וצורות, קופסאות, מסגרות לתמונות ועוד. לצד החומרים המוכרים יש גם גיוון והיכרות עם חומרי יצירה חדשים, כמו גם עם חפצים מעניינים ומיוחדים שהילדים/ות נהנים לחקור. אני מכירה את הטעם האישי של כל ילד/ה, לאילו עולמות ו/או דמויות כל אחד מהם נמשך/ת, ובמהלך השבוע אני מלקטת עבורם חפצים שונים שאני חושבת שהם יאהבו.
תחומי היצירה מגוונים ומשתנים תדיר וכוללים, בין היתר: בנייה חופשית, פיסול בפלסטלינה ובעיסת נייר, ציור ורישום, עבודה עם חול קינטי, יצירת שיקויים נוזליים וסליים, משחק עם בובות בפינת ספא, העתקה מלוח אור ועוד ועוד... המנעד הרחב נועד לאפשר לכל ילדה וילד ליצור בשדה בו הם בוחרים.
