איך מתחילים לעבוד ביומן אומנות?

כשהייתי ילדה ניסיתי כמה פעמים לנהל יומן. רציתי לכתוב על דברים שקרו לי ושהרעידו את עולמי הצעיר, למשל: מי רקדה עם מי סלואו במסיבה במקלט, מדוע לדעתי ירדנה ארזי היא זמרת יותר טובה מעופרה חזה, איזו חברה סיפרה לי בסוד שקיבלה מחזור ועוד כהנה וכהנה סוגיות מעולם הילדה-המתבגרת הממוצעת.

אף פעם לא הצלחתי להתמיד בכתיבה מעבר לפעמיים או שלוש. כתיבה, כך התברר לי, היא לא עניין של מה בכך, ובטח ובטח לא פורמט שמתאים לכל אחת. לא התחברתי לכתיבה, נשמעתי לעצמי קיטשית ומאולצת. כנראה שמה שהכי הלהיב אותי בלכתוב יומן היה היומן עצמו - הכריכה הצבעונית והמתוקה עם המנעול המתכתי והמפתח, דפי השורות הריחניים וכל הציוד הנלווה: טושים, מחקים צבעוניים ועפרונות מחודדים. מכיון שההתלהבות שלי הצטננה ברגע שהחלק של הכתיבה היה צריך לצאת לפועל, זנחתי אותו בצד, נשארתי עם השאלות והתהיות בראש והתקדמתי הלאה.

מתוך יומן אומנות אישי שנוסע איתי בתיק לכל מקום

לפני מספר שנים התחלתי, בלי מחשבה מוקדמת וממקום לגמרי אינטואיטיבי, לשלב טקסטים ותמונות בתוך מחברת ספירלה גדולה וחלקה. יש עמודים שבהם כתבתי על הילדים שלי, שעוד היו קטנים: איפה היינו היום, איזה דברים מצחיקים הם עשו, מילים חדשות שלמדו להגיד וכן הלאה. יש עמודים שבהם הדבקתי תמונות יפות שמצאתי במגזינים, ברכות ראש השנה של פעם, בולים וכל מיני דברים מעניינים ויפים שריגשו ושימחו אותי.

במקביל שילבתי איורים ושרבוטים שלי, בלי מטרה מוגדרת או נושא מסויים, פשוט נתתי ליד לזרום.

משם צמח יומן האומנות הראשון שלי. יומן אומנות (או יומן ויזואלי) הוא מחברת או ספר שלתוכם אפשר "לשפוך" כל תוכן אישי בכל צורה שהנייר יודע לספוג, כשהדגש הוא על חיבורים בין עולמות הויזואליה והכתיבה. אפשר לצייר, לשרבט, לכתוב, לקשקש, לצבוע, להדביק... אין סוף אפשרויות. אפשר להתייחס ליומן כאל כלי שלתוכו יוצקים תוכן מבלי לתכנן מראש ואפשר להחליט שהיומן יעסוק בנושאים ספציפיים שכן הוגדרו מראש. כך או כך, נוכחתי לדעת שבסופו של דבר, גם כשאני חושבת שאני עובדת בלי מטרה מוגדרת, הדברים שנשפכים אל הדף מגיעים ממעמקי הנפש.

כפולה שפערתי בה פתח שדרכו מציצה הכפולה הבאה

היום כבר מקובל לחשוב על יומן אומנות כעל כלי טיפולי לכל דבר. יש מטפלות ומטפלים שמשתמשים ביומן כדי להפגיש את המטופלים עם עצמם, להעלות בדרך אינטואיטיבית את הדברים ששמורים בראש ובבטן, להיחשף אליהם ולהתמודד איתם. העבודה יכולה להיות פרטנית או קבוצתית, עם מבוגרים או בני נוער. יש מטפלות שכחלק מתהליכי העבודה מלמדות את המטופלים איך להכין בעצמם את היומן, כלומר לא לעבוד במחברת שנרכשה בחנות אלא להכין אחת לבד.

היום אני יכולה להעיד על עצמי, שהיומן הוא אמצעי הביטוי האומנותי שאני הכי אוהבת ושאני הכי מתחברת אליו. מכיון שאני אוהבת אומנות ויצירה התנסיתי כבר בהמון תחומים: פסיפס, רשת ברזל, עיסת נייר, חימר פולימרי, ליבוד ומה לא. רק היומן הוא המדיום שמושך אותי אליו בכל פעם חזרה, על בסיס כמעט יום-יומי.

אז מהו סוד הקסם של היומן? קודם כל, אלמנט ההפתעה. אין לי מושג מה הולך להתפתח ולקרות על הדף, והסקרנות מרגשת אותי. שנית, בגלל שיש כל-כך הרבה טכניקות להשתמש בהן, כל כפולת דפים נראית אחרת לגמרי מקודמתה, וזה יפה לראות את הטכניקות השונות מדף לדף. ולבסוף, אני אומנם לא מטפלת, אבל אני מזהה בקלות את המקומות שבהם אני נפגשת עם עצמי, מעלה שאלות, בעיות ותהיות, ולפעמים - אפילו מצליחה להתגבר עליהן.

כפולה בהשראת קלפי טארוט

אז איך, בעצם, מתחילים לעבוד ביומן אומנות? על מה חושבים? מה עושים? כמו כל התחלה, גם זאת עשויה להיות מאתגרת. הנה כמה טיפים שאספתי לאורך הדרך שאולי יוכלו לעזור גם לכן להניע תהליך.

לא לפחד כלל - אל תחשבו לרגע שצריך להיות מוכשרת או ציירת כדי לעבוד ביומן, ממש ממש לא. יש המון טכניקות וכלים שאפשר להשתמש בהם כדי לפצות על היעדר יכולת לצייר או מחסום נפשי או ריגשי כזה או אחר.

קופסת הפתעות - איספו חומרי יצירה שאתן אוהבות בקופסה גדולה. שימו שם מגזינים מעניינים, תמונות שאתן אוהבות, בולים, מדבקות וכל מוצר מנייר שעושה לכן את זה. לימדו להסתכל פעמיים על מוצרי נייר שאנחנו רגילות לראות מדי יום במרחב הציבורי: מפות, כרטיסי נסיעה, פלאיירים וכן הלאה. הם יכולים להוות השראה וחומר לכפולות מעניינות.

כפולה שמשלבת מספר רב של מדיות וחומרים: צבעי גואש, צבעי פסטל, פיילוט שחור, קרעים ממילון עברי-אנגלי ישן, וואשי טייפ, חיתוכי נייר מעוצבים, חוטים ודיו אדום

פינת עבודה - הילדים שלי יודעים, שכשאני נמצאת בפינת העבודה שלי אסור להפריע לי (אלא אם כן זה ממש ממש חשוב). אם זה מתאפשר, הכיני לעצמך פינה מזמינה שנעים לשבת וליצור בה ושיש בה, ככל שניתן, שקט ושלווה. שימי לך את חומרי היצירה האהובים עליך: טושים, עפרונות צבעוניים, וואשי טייפ, צבעי מים, אקריליק... כל מה שצריך כדי להתיישב עם כוס קפה בנחת וליצור.

ביטוי ויזואלי לתהליך של התקרבות ואהבה עד אין קץ לבת שלי בזמן הסגר

לקבל השראה - יומן אומנות הוא תחום יצירה שהפך מאוד נפוץ ויש יוצרות רבות ומגוונות שאפשר לעקוב אחריהן ברשתות החברתיות ולקבל מהן השראה. מספיק שתחפשו בפינטרסט Art Journaling ויפתח לפניכן עולם ומלואו, שבטוח יעשה לכן חשק להתחיל יומן משל עצמכן.

דף חלק? לא בטוח - אני מוצאת שהרבה יותר קל לי להניע כפולה ביומן אם אני לא עובדת על דפים חלקים. דף חלק עלול להיות מאוד מאיים, ולי יותר קל כשיש על הדף כבר איזשהו "עוגן", ויזואלי או טקסטואלי, להיאחז בו. לפעמים יש לי רעיון ואז אני כן אמחק לגמרי את הויז'ואל והטקסט שקיימים על הכפולה ואצור מאפס, אבל בהרבה מקרים דווקא מה שכבר קיים עוזר לי להתחיל ואפילו להשתלב כחלק מהרעיון.

כפולה שנוצרה בתוך ספר ילדים ושעושה שימוש בגרפיקה שהיתה כבר קיימת

ללכת ללמוד - אם בכל זאת קשה לכן להתחיל ואתן כן רוצות, יש נישה שלמה של יוצרות מקצועיות בתחום שמציעות כלים שונים ללמידה: קורסים (מקוונים או פיסיים), סדנאות, לייבים חינמיים או בתשלום, ערוצי יו-טיוב ועוד ועוד. חיפוש קל בפייסבוק וביו-טיוב יעלה לכן אינסוף תכנים לרכישה או בחינם בנושא.

כפולה מתוך יומן שנוצר בזמן קורונה

להיות חלק ממאמץ קבוצתי - אפשר להצטרף לקבוצה של "יומן אומנות נודד". במסגרת הקבוצה יש 12 משתתפות, כל אחת יוצרת שתי כפולות עמודים ביומן אומנות משל עצמה תחת נושא שהיא בוחרת. את היומן שהתחילה המשתתפת מעבירה לבאה אחריה ברשימה שתמשיך עוד שתי כפולות, ובמקביל היא מקבלת ממשתתפת אחרת יומן אחר וממשיכה בו שתי כפולות, כך שכולן עסוקות כל הזמן. בסוף התהליך שאורכו כשנה כל משתתפת מקבלת בחזרה את היומן שלה, אחרי שכל 12 המשתתפות עבדו בתוכו ותרמו לו מנקודת המבט האישית ובסגנון שלהן. זו הזדמנות נהדרת לקחת חלק ביומן שתוך כדי העבודה בו אפשר גם ללמוד מעבודות של יוצרות אחרות. אפשר לחפש "יומן אומנות נודד" בפייסבוק ולהצטרף לקבוצה, מומלץ!

מתוך יומן אומנות נודד בנושא "ילדים בשירים", כפולה שהתחילה משתתפת אחרת ואני המשכתי

היומן הוא כלי קיבול למחשבות, שאלות ותהליכים שאנחנו עוברות, עם עצמנו ועם הסובבים אותנו. כדאי לגשת אליו בראש פתוח, לקבל באהבה ובסלחנות את התוצאה גם אם לא בדיוק ככה התכוונו שהיא תצא מכיוון שבסופו של דבר, עצם העבודה ביומן היא תהליך והישג, וחלק מהלמידה בעבודה ביומן היא היכולת המיוחדת הזאת לסלוח לעצמנו. גם אם לא יוצא מושלם, אני ממש בסדר. הכי חשוב זה להסתכל על מה שהוצאתי מעצמי, לנסות להבין מה רציתי לומר ולהתפייס עם הילדה שבפנים. אם רק ניתן לה כנפיים, היא תלמד שוב לעוף.

עבודה נעימה :-)

נ.ב. אם יש לכן שאלות לגבי העבודה ביומן, אשמח מ-א-ו-ד שתיצרו קשר וננסה ביחד ליצור את הקסם של היומן.

בסרטון כאן למטה: יומן אומנות שהכנתי במהלך חודש אוקטובר 2020 בהשפעת ובהשראת הקורונה, ושהוצג בתערוכת "יומן ויזואלי בזמן קורונה" בגלריה "כנפיים" ביפו ובגלריה "ארטורה" בעמק חפר.