משפט אחד שאומר הכל - "יש לי רעיון!"

לפעמים ממש חבל לי שההורים לא יכולים להיות פרפרים על הקיר בחדר היצירה כדי שיוכלו לראות את התהליכים היפים שקורים שם ולהקשיב להברקות של הילדים והילדות. יש משפטים שחוזרים על עצמם, עוברים כחוט השני ממפגש למפגש ומתגלגלים אצל התלמידים באופן עקבי. זה יכול להיות משפט שממש לא קשור לענייני יצירה, כמו: "אפשר עוד מיץ?", וזה יכול להיות ממש בענייני יצירה, כמו: "רונה תיראי איך יצא לי!".

שלט לכפר הדרדסים

אחד המשפטים שאני הכי אוהבת לשמוע מהילדים והילדות הוא: "יש לי רעיון!", שכשהם אומרים אותו הוא נשמע מרגש ומלהיב כאילו באמת ניקדו אותו עם סימן קריאה בסוף. הרגע הזה, שלא רק שנפל לילד/ה האסימון, אלא שהם גם שיתפו את הסביבה בהבנה הזאת - כמה מרגש! במיוחד בסיטואציות בהן יש תהליך שמרגיש תקוע והילד/ה ואני מנסים למצוא יחד את הדרך בתוך הפלונטר שנוצר. לי אישית הכי חשוב שהפתרון יגיע מהילדים עצמם, ולכן אני משתדלת לא לפתור עבורם את הבעיה אלא ממש לסובב את העניין חזרה אליהם, לשאול: "אז מה את/ה מציע/ה לעשות?" ולתת להם רגע לחשוב ולהעלות פתרונות לבד. יש מקרים בהם יש תקיעות אמיתית שדורשת חשיבה משותפת ואז אני כמובן שם לייעץ ולהציע רעיונות, אבל כמעט תמיד אחרי שהילדים מאותגרים למצוא פתרון לבד מגיע מהם המשפט הקסום "יש לי רעיון!". יחד עם המשפט הזה נולדת אצל הילדים גם ההבנה שיש להם המון חוזקות: הם חשבו לבד על פתרון | הם לא נתקעו על הקושי | הם גילו בעצמם חלקים יצירתיים וייחודיים | הם גילו שהם מסוגלים להצליח לבד | ועוד ועוד... הרעיון פותח צוהר לעולם שלם וחדש שמסוגל לראות מעבר לכאן ולעכשיו, וזו הרגשה פלאית ומרגשת.

יש לי רעיון! נוסיף לזה אבקת גיר!

במהלך השנים הייתי עדה לאין-ספור יצירות שהן תולדה של המשפט "יש לי רעיון!" שנזרק לחלל האוויר. כל פעם מחדש אני סקרנית לראות מהו הרעיון בפועל, אבל עוד הרבה לפני זה אני פשוט שמחה לראות את ההתרגשות ואת תחושת המסוגלות שניכרת בילדים מרגע שיצאו למשימה להגשמת הרעיון. הרבה פעמים מצטרף למשפט הזה משפט המשך, שהוא הוכחה ניצחת לכך שהילדים מרגישים מעולה עם עצמם באותו רגע - "זה הולך להיות מהמם!". כבר בדמיונם הילדים והילדות מסוגלים להתחבר לרעיון, להבין כמה הוא גדול ואיזה קפיצה מחשבתית גדולה הם עשו! לפני רגע הם היו בבעיה, והנה עכשיו הצליחו לפתור אותה לגמרי לבד, ולרוב הם הצליחו אפילו לשפר את המצב - פשוט מכוח המחשבה!

במבה צבעונית בדרך להפוך לגדר

עוד משהו ששמתי לב אליו, הוא שילד או ילדה שהצליחו לצאת לבד מפלונטר כלשהו בעזרת רעיון שצץ להם, תמיד מקבלים את תוצאות הרעיון באהבה ובשמחה. הם לא מערערים עליו או מפקפקים בו, הם כמעט תמיד יצליחו ליישם אותו הלכה למעשה לבד והם תמיד מרוצים בסוף התהליך. הידיעה שהיצירה היא תוצאה של רעיון שהוא לגמרי שלהם, כך אני חושבת, הופך את היצירה למשמעותית ומושלמת בעיניהם בדיוק כפי שהיא. כאן, לדעתי, טמון עוד כוח גדול שהילדים והילדות לומדים להכיר - כוח הקבלה. היצירות הגשמיות שלנו הן שיקוף של האני הפנימי שלנו. כשאנו מקבלים את התוצרים הגשמיים שלנו באהבה ובשמחה, יותר קל לנו לקבל גם את עצמנו, על כל החלקים שבנו, באהבה ובשמחה. היצירות הגשמיות לא בהכרח "מושלמות" או מקסימות, וגם לא תמיד מובנות למי שאיננו היוצר/ת. אבל היוצרים מקבלים אותן ככאלו, וזה מה שחשוב.

גם ככה אפשר להשתמש בזה!