הפוני הקטן שלי - חישוק מקורי בעבודת יד

כל מי שמכיר/ה אותי יודע/ת, שעל-אף גילי המתקדם - מהרבה מאוד בחינות נשארתי תקועה אי-שם בילדות המופלאה שלי בשנות ה-80 העליזות. כשהייתי ילדה, בעולם הרבה יותר תמים ופשוט מזה שיש היום, הייתי עסוקה יומם וליל בהרחבת האוספים שלי: מכתביות, מדבקות, מחקים, גולות, גוגואים... מבוקר עד ערב אספתי חפצים, ריחניים ומתוקים, ורודים ומנצנצים ונפשי היתה מאושרת.

כשבתי נולדה הייתי כבר אישה בוגרת לכל הדיעות, אבל עדיין חלמתי שנשחק ביחד בדובוני-אכפת לי ובברביות, שנעשה האחת לשניה צמות בשיער ונמרח לק על האצבעות הקטנטנות שלה. לקח לי כמה שנים להבין שהקטנה, בניגוד לכל מה שדמיינתי, מסרבת לשתף פעולה עם השגיונות שלי. כשרק נוגעים לה בשיער - היא צורחת. צמות ממש לא באות בחשבון. ברביות? אין סיכוי! היא לא מתחברת לז'אנר (ובדיעבד אני כל-כך מודה לה על זה, אני די משוכנעת שחלק ניכר משריטת דימוי הגוף שלי, כמו של עוד לא מעט נשים, נובעת מהבובה חסרת הפרופורציות הזאת). לק על הציפורניים? לעיתים רחוקות, וגם אז רק בכחול. בקיצור, נולדה לי ילדה עם רצונות משל עצמה, וכל שלי נותר זה להפסיק לנסות לשכנע אותה שהיא דווקא כן רוצה שמלה ורודה לגן היום, ולזרום עם החולצה שיש עליה ציור של כדורגל.

בניסיון לרצות את עצמי החלטתי לנסות ולשחזר את האוספים שלי ולהקים אוסף של חפצים אהובים משנות ה-80. התחלתי לשוטט ברשת, להצטרף לקבוצות פייסבוק של צעצועים מפעם ולחפש אחר ילדותי האהובה והנשכחת. מצאתי דברים נפלאים!!! בובות קטנות של הדרדסים ושל הזרבובים, דובוני אכפת-לי, הפוני הקטן שלי, מדבקות מקוריות של חבורת הזבל, אסימונים, טלכארט ועוד ועוד. את מיטב כספי הוצאתי על זכרונות מפלסטיק ושוב - נפשי היתה מאושרת :-).

כדי לשמח את עצמי עוד קצת החלטתי להכין לבת שלי, על אף סלידתה הברורה מכל מה שורוד ומנצנץ, קישוט לחדר. מה יש, שתזרום! לא יכולתי להתאפק ובחרתי בפוני הקטן שלי. צילמתי אותו והעברתי את התמונה למחשב.

פתחתי את התמונה בתוכנת עיצוב גרפית ועברתי על קוי המתאר של הבובה.

הפרדתי בין החלקים השונים, נתתי שם מתאים והדפסתי על דף A4.

ארגנתי את הציוד - רינג, בדים, לבד, כלי תפירה.

בחרתי ברינג מספר 6, שקוטרו כ-26 ס"מ.

הצעד הראשון הוא לגזור החוצה את חלקי המתאר לפי הסדר.

הייתי צריכה לבחור שלושה צבעים מובילים לאפליקציה של הפוני. בחרתי בשלושת הצבעים שבתקופת הילדות שלי "כיכבו" כמעט בכל ציור שציירתי: סגול, מג'נטה וצהוב טיפה כהה.

גזרתי החוצה חלק אחרי חלק...

לאט-לאט התחלתי לראות צורה.

הפיצ'יפקעס הקטנים דורשים הרבה סבלנות.

אבל עושה רושם שזה ישתלם בסוף!

החלטתי שאם כבר פוני וקיטש אז עד הסוף - ורוד, ורוד, ורוד. בחרתי בבד משבצות ורוד ובסרט סאטן ורוד לבסיס של הרינג.

הדבקתי בעדינות את האפליקציה על הבד בעזרת דבק מתאים.

תפרתי את כל החלקים של האפליקציה ואת הסרט בקצוות.

סלסלתי ותפרתי סרט סאטן בהיר, והוספתי קישוט על הראש.

ואיך אפשר בלי השם של הילדה שלי על היצירה?

וזה מה שיצא בסוף. היא אוהבת את זה!!!