תחפושות בעבודת יד - לעשות או לא לעשות???

רונה
27 באפר׳ 2021
זמן קריאה 4 דקות

עודכן: 19 בדצמ׳ 2022

פורים... חג שאין עליו ויכוח - או שמתים עליו או שלא סובלים אותו, אף אחד לא נשאר אדיש. אני באופן אישי מאוהבת בחג הזה, שמביא איתו שלושה מאורעות משמחים עבורי: את יום ההולדת שלי, שחל באמצע חודש מרץ, את יום-ההולדת של הבת שלי שחל בסוף החודש ואת ההזדמנות הלגיטימית לקחת זוג מספריים, קרטון ובדים - ולהשתגע. אני מאוהבת ברעיון שאפשר ליצור תחפושת יש מאין, וככל שהאתגר מורכב יותר - כך מפלס האושר שלי עולה. לפני ארבע שנים עשיתי החלטה עקרונית לא לקנות תחפושות אלא להכין אותן בעצמי. אני לא מתחברת לתחפושת הקנויות: המחירים מופקעים, יש שימוש עודף בבדים מבריקים ובנצנצים, ותהליך בחירת התחפושת הוא הפוך - לא מתחפשים למה שרוצים, אלא למה שיש לחנויות להציע.

אני כל-כך נהנית מהעשייה לקראת פורים שאני מתחילה עם ההכנות לפחות חודש מראש. ויש לי סיבה טובה להקדים: בכל שנה אני מכינה שתיים-שלוש תחפושות לילדים (איתן הקטן הצטרף השנה), תחפושת אחת בשבילי לעבודה, ותחפושת אחת לי ולבן-זוגי שיחיה למסיבת פורים בקיבוץ. כבר בסוף דצמבר אני מבררת עם הילדים למה כל אחד רוצה להתחפש ומתחילה להניע את הגלגלים, את גוגל ואת פינטרסט.

הילדים שלי מתגלים לאורך השנים כלקוחות די פשוטים, והבקשות שלהם מסתכמות בתחפושות שגרתיות למדי: פאואר ריינג'רס, כבאית, כוכב רוק וכן הלאה. אני מנסה לשכנע אותם ללכת לכיוונים יותר מרתקים: "חמוד, אולי נכין לך תחפושת של אלבום מדבקות של כדורגל? אפשר ליצור מקרטון אלבום ענקי ולשים אותו עליך! יש לי כבר רעיון איך להכין את זה..." וגולשת כבר עם הרעיון, הביצוע והתוצאה האפשרית. החמוד מצידו עושה לי "לא" עם הכתפיים ומעדיף להתחפש לגנב. "אבל חמוד, אין שום דבר מיוחד בתחפושת של גנב. הוא נראה בדיוק כמו בן-אדם רגיל" אני מסבירה. "טוב, אז במקום זה אני רוצה להתחפש ל-DJ". חשבתי שאני לא שומעת טוב. אחרי שהצלחתי להסביר שכדאי ללכת על תחפושת שיש בה משהו מיוחד, הוא החליט שהוא רוצה להתחפש לדמות הרשע מ"מלחמת הכוכבים". נשמתי לרווחה.

בדרך-כלל הקטנים מאוד מרוצים מהתוצאה הסופית ונהנים מהתחפושות. הצלחתי להנחיל להם את הרעיון שתחפושת שמכינים לבד בבית הרבה יותר מיוחדת מכל מה שאפשר למצוא בחנויות, והם מקבלים באהבה את השגעונות שלי ואת תחפושות ה-HOME MADE, שאכן זוכות בדרך-כלל להצלחה.

חוץ מהתחפושות אנחנו גם עובדים ביחד על משלוחי מנות: קצת לפני החג נוסעים ביחד לאחת מחנויות זיל-הזול האהובות עלינו, כמו "גמה דיל" או "זול סטוק", ומעמיסים צלוחיות או קעריות קרטון, ניירות צלופן וסרטים צבעוניים. בסופרמרקט מעמיסים קופסאות של אוזני המן, עוגיות, מסטיקים, נחשי גומי וכל סוג של סוכר מעובד בתחפושת צבעונית ומפתה, שביום רגיל אין סיכוי שימצא את עצמו בסל הקניות שלי. אחר-כך באים הביתה ואורזים משלוחי מנות לכל החברים.

אבל פעמיים קרה לי שהכנתי תחפושת שננטשה ברגע האחרון - פעם אחת עם יאיר ופעם אחת עם אליענה. ליאיר הכנתי תחפושת בובספוג מקרטון, והוא ברגע האחרון החליט ש"לא בא לו" והלך לבית הספר עם סתם חולצה מצ'וקמקת וביאס אותי נורא. אבל זה היה כאין וכאפס לעומת מפח-הנפש שגרמה לי אליענה...

כבר בחודש ינואר התחלתי בפיתוח התחפושת. הראיתי לקטנה רעיון שמצאתי בפינטרסט לתחפושת של קשת בענן, והיא התלהבה ואמרה שהיא רוצה כזה. לגן שלה בקיבוץ קראו "גן קשת בענן" וזה היה רעיון אדיר לבוא עם כזו תחפושת! מכיון שכל התחפושת עשויה לבד, הייתי צריכה להשקיע שעות בתפירה, גזירה, סימון, הדבקה, מדידה וכן הלאה. הייתי צריכה למצוא חצאי שעות פה ושעות חלקיות שם כדי להספיק להכין את התחפושת בזמן, ובסופו של דבר עמדתי במשימה, ותפרתי תחפושת קשת בענן פשוט מקסימה. באמת.

אחרי שהתחפושת היתה מוכנה, כולל נעליים תואמות, אביזרים, אופציה לעליונית למקרה שיהיה קר וכן הלאה, עוד התאמנתי על הפרצוף החמוד של הקטנה עם איפור תואם. הכל היה מוכן ליום הגדול.

בבוקר פורים התעוררתי שעה וחצי לפני הזמן על-מנת להספיק להכין את כולם. איתן עוד היה גוזל ונזרק לתוך חליפת נמר מהתקופה שעוד קניתי תחפושות ושעברה אצלי את כל הילדים. יאיר - רוקיסט - הולבש, אופר והוכן.

אליענה, עמדה בצד וחיכתה. תוך כדי שאני מורידה בעדינות את חלקי התחפושת שלה מהקולב, שמעתי אותה אומרת: "אמא, לא בא לי קשת בענן. בא לי אלזה". שוב הייתי בטוחה שאני לא שומעת טוב. לפני חצי שנה הילדה הכירה לראשונה את אלזה ואנה, כוכבות "לשבור את הקרח", ומאז היא מאוהבת. קניתי לה ב"אלי אקספרס" תחפושת של אלזה, בדיוק מהסוג שאני מתעבת: עם נצנצים, פאייטים, בדים בוהקים וכל האלמנטים המוגזמים שילדות קטנות אוהבות. זו לא היתה אמורה להיות תחפושת פורים - בשום פנים ואופן לא!!! סתם תחפושת קנויה שהילדה יכולה ללבוש ביום-יום ולהפליג בדמיונות. והנה עולה אלזה מהאוב ומאיימת לחרב לי את התחפושת של הילדה! "אליענה, מה פתאום להתחפש לאלזה? סיכמנו שאת מתחפשת לקשת בענן, אמא עבדה על התחפושת מאוד קשה" ניסיתי להסביר. "לא בא לי. בא לי אלזה". לא עזרו התחנונים, ההפצרות, האיומים והעובדה שהייתי על סף בכי. הילדה התעקשה להתחפש לאלזה. בסופו של דבר נכנעתי, נסעתי עצבנית לעבודה והשארתי את אלון לחפש את הילדה לאלזה ולספוג בשקט את העלבון שלי. במהלך היום הוא ניסה לפייס אותי ושלח לי תמונה של הילדה בתחפושת אלזה בגן. הוא לא ידע שזה רק החמיר אצלי את הקריזה, במיוחד כשברקע של התמונה ראיתי עוד שלוש ילדות אחרות מחופשות לאלזה. לקח לי יומיים להתגבר על מפח-הנפש, ועד היום אני מספרת את הסיפור לכל מי שרק רוצה לשמוע.

אבל אני לא אתן לזה לעצור אותי. אני אוהבת את פורים ולא יעזור כלום. גם השנה אני כבר מוכנה עם שש תחפושות, עשרים משלוחי מנות והמון המון אנרגיות טובות וציפייה לבואו של החג ההורס הזה. יש משהו משחרר בידיעה שיש יום אחד בשנה שבו יש לך את כל הלגיטימציה להפסיק להיות מי שאת ולהיות לרגע מישהו אחר. ואני לא מתכוונת לדמות שאליה אני מתחפשת, אלא יותר לכך שאפשר לצאת לרגע מהרצינות והאחריות של היום-יום ולאפשר לי להשתטות, לצחוק, לשתות, לעשות מעצמי צחוק ועוד לקבל על זה מחמאות. אתנחתה קצרה מהחיים, ממש סוג של תרפיה. מוכרחים להיות שמייח.

:-)

תחפושת נטושה שצולמה שנה שלמה אחרי שננטשה כדי שלפחות לאמא יהיה תיעוד.